ביקורת

ישנו משפט בודהיסטי שאומר כך " לעולם יאמרו לך דבר הלל ואשם, אך אל תאפשר לדברים אלו להשפיע על מצב תודעתך, המשך לעקוב אחר השקט המצוי בחוסר היהירות "

בשדה האמנות ישנם בעלי השפעה בדרגות שונות. בעלי הדרגה הגבוהה ביותר מצליחים להשפיע על סביבתם באופן רחב יותר מהאחרים ולרוב באופן עמוק יותר בנפש האדם. כאשר ניתנת הליגיטימציה לאותם בעלי השפעה לשפוט את החלש מהם עשוי להיווצר מצב חברתי ופסיכולוגי טעון בעל השלכות שליליות. מכיוון שאין אמן שלא חווה ביקורת כלשהי טוב שהאמן המבוקר והמבקר יפתחו תודעת ביקורת מפוכחת למען עצמם, האמנות, החברה והתרבות.,

כאשר היוצר מציג את יצירתו הוא לוקח את הסיכון שלא יאהבו את היצירה, אך הוא עושה זאת למרות הכול מתוך תקווה שימצאו בעבודתו ערך של משמעות או יופי וכתוצאה מכך יקבל אישור על היותו מוצלח. יתכן והוא פועל מתוך דחף אלטרויסטי ומתוך האמונה שיצירתו תתרום לעולם, כך או אחרת הסיכון מתקיים.

לרוב, ילדים המציגים את ציוריהם או פסליהם להוריהם או למורה יזכו בתגובה חיובית, אישור על כישרונם, ובאופן עמוק יותר על היותם עצמם. טבעי, שילד ימשיך לעסוק בתחום שהוא מקבל בו חיזוקים חיוביים ומעטים המקרים שילד ימשיך בתחום זה לאור תגובות שליליות מתמשכות מצד הוריו ומוריו, אף על פי התענינותו . זהו הטבע האנושי, אנחנו רוצים שיאהבו אותנו.

סטודנט המתחיל לימודי אמנות גבוהים יחשף בפעם הראשונה לדרישה להציג את יצירותיו, דרישה זו היא חלק מהכשרתו לעולם המקצועי בו הוא ישאף להציג. עלינו לזכור שמטרת לימודי אמנות גבוהים היא בראש ובראשונה להכשיר אמנים שיציגו בשדה האמנות ורק לאחר מכן אמנים שאינם מציגים, היוצרים אמנות לעצמם בלבד. משנת הלימודים הראשונה ואילך היוצר יעמיד את יצירותיו לביקורת, בתחילה יבקרוהו מוריו וחבריו ללימודים ולאחר מכן הקהל הרחב, האוצרים, מבקרי אמנות, אספנים, אמנים, עיתונאים, בעלי גלריות, ולמעשה כל אדם הפועל בשדה האמנות. נכון הוא שהביקורת הלימודית שונה באופיה במקצת מהביקורת בשדה האמנות, אך ביקורת לעולם תהיה ביקורת בנפשם של האמנים.

הביקורת הלימודית מתקיימת כשבחלל אחד היצירה, המבקר ולעיתים המבוקר וחבריו לכיתה. ביקורת זו נושאת אופי חוויתי ואף תיאטרלי. בשדה האמנות, כל מפגש בין היוצר לפעיל אחר בשדה או קהל הצופים מקיימת פלטפורמה לביקורת דומה לביקורת הלימודית. ביקורות מסוג אחר הן הביקורת הכתובה והביקורת הנעשית שלא בידיעת המבוקר, ביקורת רכילותית.

הביקורת הכתובה היא אולי הביקורת המבלבלת ביותר עבור האמן, זאת בשל העובדה שברגע שהאמן קורא את הביקורת הוא יודע שרבים אחרים קוראים אותו. תחושות בושה או גאווה בשל החשיפה הלא מתוכננת משפיעים על קריאת הביקורת בצורה ברורה.

הביקורת הכתובה פועלת לרוב מרחוק, מנקודת מבט אחת בעלת השפעה גדולה. הכוח של הכותב עצום. אם המבקר הכותב פתוח לבחון לעומק את היצירה ומדייק באופן מסירת דעתו הרי אז המבוקר יכול להרויח מכך. דעתו הברורה של המבקר נשמעת במקרה כזה כדיעה של אדם יחיד שאפשר להסכים איתה או להתנגד לה. אולם בעיות רבות לביקורת הכתובה. הראשונה היא השפעת כוחות מאחורי הקלעים על המבקר הכותב, כגון, יח"צנים, אספנים, גלריסטים, אמנים אחרים וכו' - כלומר בעלי אינטרס. הבעיה השניה נוצרת כאשר המבקר הכותב מאבד את המבט הרענן ומתקבע בדיעות שחוקות. הבעיה השלישית היא שלפעמים המבקר הכותב ניחן ביכולות כתיבה מעולות אך בראייה ביקורתית חלשה.

ביקורת נוספת היא הביקורת הרכילותית. לביקורת זו השפעה גדולה על האמן גם אם אינו מודע לכך. הרכילות נעשית על ידי קהילת האמנות, כל אותם פעילים בתחום זה. אחת השאלות הנפוצות ביותר שנשאל אמן או כל אדם אחר בשדה האמנות היא "מה דעתך על התערוכה של...? " שיפוט וקביעת טעם מתקיימים בשגרה ומשפיעים על אוצרים, אספנים, אנשי תיאוריה וביקורת, אמנים וכן הלאה. ביקורת מסוג זה תלוית קשרים חברתיים ואינטרסים תרבותיים וכלכליים. באופן כללי, ניתן להגיד שהאישיות של האמן והשפעתו על הדור הצעיר קובעים במידה רבה את אופי הביקורת הרכילותית. בנוסף לכך, כיום קיימים בשדה האמנות בעלי מקצוע שתפקידם להשפיע על הביקורת הרכילותית באופן אסטרטגי מסודר.

לרוב אמנים אינם אוהבים לעמוד מול ביקורת. אני עצמי חוויתי ביקורות מאוד לא נעימות שפגעו בי ולמעשה אילצו אותי להפסיק ליצור תקופת מה או לשנות כיוון. ראיתי אמנים אחרים נפגעים בצורה דומה. ולמען האמת, גם אני כמרצה העברתי מספר ביקורות קשות במיוחד.

השפעתה של ביקורת המאדירה את האמן יתר על המידה יכולה להיות לא פחות הרסנית מביקורת קוטלת. הסכנה הגדולה ביותר היא שאמן כזה יקיים תלות בביקורות אלו וינוע כרפסודה אבודה בסחף הדעות השוטפות אותו.

הביקורת יכולה להאיר את עיניו של האמן ליצירתו שלו, לחדד את התהליך היצירתי, להעניק כלים להמשך פיתוח שפתו האמנותית וכן לעזור למקם את האמן ביחס להלך האמנותי-תרבותי המתקיים בסביבתו. יתרה מכך חשיפת היצירה וקיום ביקורת עליה תורמת לפיתוח שיח תרבותי הכרחי.

כשם שכוח גדול ניתן לאנשי הביקורת כך גם מידת האחריות. באחריותו של המבקר למסור את דבריו מתוך דיוק רב. דיוק זה נובע מתהליך שיפוט המאופיין בהקשבה פנימית ובהתבוננות מודעת ומקצועית ליחסים שבינו לבין היצירה המבוקרת. דיוק זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגותו אל מול המבוקר ובאופן התבטאותו.

ניסיוני כמרצה מבקר לימד אותי שאין זאת משימה קלה למסור ביקורת איכותית. מקורותיה של הביקורת האיכותית בידע מקצועי עשיר, כוח אינטלקטואלי לנתח ולהבחין, מסירת הדיעה למבוקר בנדיבות, גם אם היא אינה תומכת, דיוק מילולי וכריזמה של שחקן.

פעמים המבקר ישתמש בסיטואצית הביקורת ככלי להאדרת כוחה, זהו מצב נורמטיבי, אך עצתי שהאדרה זו לעולם לא צריכה להזין עצמה מרמיסת המבוקר. ניתן בהחלט לצבור כוח במתן ביקורת הגונה, משמעותית ובעלת תוכן עמוק.

הנה מספר עצות ודברי עידוד לאמן המבוקר:

כדי שהאמן המבוקר יוכל להנות מצדדיה הקונסטרוקטיביים של הביקורת טוב שישלב ביטחון מתוך אמונה ביצירתו ויתרה מכך, בתהליך היצירה של העבודה ובדרכו האמנות. (כשהביטחון אינו מתאפשר, אני ממליץ שיפנים שאי ודאות הוא אחד המרכיבים העיקריים שיחיה איתם וכדאי שייאחז יד ביד עם האי ודאות במקום לפחד ממנו). מתוך אמונה וביטחון חשוב שיהיה פתוח להקשיב לדעתם של האחרים ולהשכיל להפנים את שהוא מוצא לנכון. אל לא לשכוח שהיצירה במרכז והמבקרים מסביבה ולא להיפך.

ההצלחה או הכישלון שקובעים המבקרים אינה משתוות לתחושות ההצלחה או הכישלון המתקיימות בינו לבין היצירה לפני הביקורת.

ללא ביקורת האמן לא יוכל להתפתח ולהגיע לשיא פריחתו, אמנות מבקשת עיניים נוספות. האמנות מבקשת דיאלוג.

קבלת הרעיון שביקורת ושיפוטיות טבועים בטבע האדם יקלו על האמן להמשיך הלאה ברוגע במחקרו. גם הוא שופט ומבקר אמנות של אחרים.

ניתן להשפיע באופן אופרטיבי על אנשי הביקורת, הן על ידי תצוגה מילולית או התנהגותית נכונה של האמן את עבודתו.

ניתן להשפיע על המבקרים באמצעות מיצוב ומיתוג של האמן ויצירתו וכן להקדיש מאמץ ביחסי ציבור ושיווק.

כל עוד האמן יראה את התהליך היצירתי שלו כדרך חיים, הרי, הביקורת היא זמנית וחולפת ואין להיקשר אליה.