תודעת היוצר

היצירה ואהבת החיים – הרגע בו היוצר אומר לעצמו "אני אוהב את החיים"

במובן העמוק ביותר גלגלי היצירה נעים מתוך תנועה פנימית. תנועה זו טבעית ממש כשם שהנשימה או דפיקות הלב או מצמוץ העין טבעיים. תכליתה של היצירה הטבעית ביותר היא לקיים חיים. היא משמרת, מתחזקת את האדם ובוראת חיים חדשים. היצירה הטבעית אינה מבקשת לזכות בהוקרה, לזכות בכוח, לזכות באהבה. ממש כשם שהאל אינו זקוק לדבר מהאחר. הוא מתקיים כעצמו. למעננו, היצירה הטבעית חומלת ומאפשרת לנו לקיים איתה יחסי תן קח אנושיים כל כך.

בזמן שאנו יוצרים, ולצערי, לא בכל פעם. ניצוץ של אותה אינרציה פנימית ניתצת לעברנו. באותם רגעי חסד, האלוהי מחייך לעברנו ומעביר אלינו מסר של אהבת חיים. וכל יוצר אשר התברך בכישרון יצירה, למעשה התברך במפתח המאפשר לו לפתוח את המסדרון המוביל לאלוהי.

היצירה שבתוכנו פועלת הרבה לפני המפגש עם העולם מסביבנו. אין בה אינטרס לזכות בכל אותם דברים שעולם השליטה מציע, עולם השוואתי/ סימביוטי – כוח ביחס לאחר, פחד ביחס לאחר. היא פועלת אך ורק מתוך אמונה אבסולוטית. מכאן שהנגיעה בה היא נגיעה מקודשת. נגיעה שיש בה טוב, שיש בה אהבה והכרה מוחלטת ליפי הבריאה.

היצירה הטבעית היא המורה הגדולה, היא זאת המאפשרת יצירת מרחב.


היצירה ואהבה עצמית – הרגע בו היוצר אומר לעצמו "אני אוהב את עצמי"

א. יוצר אינו יותר מהאחר. הוא ניחן במאפיינים יחודיים המאפשרים לו לראות דרך מנסרה אישית את הקיום. אין זה עושה אותו יותר מהאחר. לאחר מנסרה יחודית אחרת. כולנו ילדי האלוהי, כולנו שווים. כל עוד היצירה פועלת ממקום זה, הרי היצירה עצמה מתקיימת ככלי מסירה של דבר האלוהי אל האדם והיוצר משמש ככלי מסירה יחודי.

"ואהבת לרעך כמוך" כלומר אהוב את עצמך באותה מידה כאחר. לא יותר ולא פחות. למשפט ערך מיסטי שמציין את הקשר של האדם אל האלוהי מתוך עבודה פנימית, ותוצרתו החסד, החסד אל האחר. ככל שאדם מצליח לאהוב את עצמו יותר בזכות הקשר לאלוהי ולא הקשר לאחר, יש בו יותר אהבה. יוצר המגיע לפעול מנקודה זו, נהיה רואה כל.

ב. מהרגע בו היוצר מוסר את יצירתו לאחר הוא נפגש עם האגו. האגו הוא הדוור המוסר את היצירה הקדושה לאחר. זהו כל תפקידו, אך הוא מבקש יותר מזה,יש לו אינטרס (אינטרס של סחר חליפין) הוא מבקש לצבור כוח, כלומר אהבה עם תנאי מהאדם האחר. הוא צובר כוח זה על ידי קבלת תגובה. גם שהתגובה פוגענית, ביקורתית וקשה. יש מקום להכול – הקורבן מזין את המגלומן ולהיפך וכך עולם האחדות מפנה מקום לעולם של שליטה.

*האגו תמיד מבקש כוח, מכיוון שהאדם נולד לתוך מערכת אנושית וכל מערכת אנושית היא מערכת של שליטה. (עולם האחדות מתקיים מעל המערכת האנושית, האנושי כלול בה)





התהליך : היוצר מטלטל בין חיפושו אחר אותם רגעי יצירה טבעית וקדושה לבין התמכרותו למחטפי האגו. משהו בו מבקש עצמו להתנתק מכבלי ההתמכרות ולהשיבו לבסיס היצירה, הקשר מול האלוהי. ובאותה מידה הוא פועל מתוך הרצון לזכות באהבת האחר. משהו בו יודע שרק לאחר בניית הקשר החזק מול האלוהי, הוא יוכל לפעול מתוך צניעות (כלומר דיוק = נוכחות) וחסד. אך זה דורש לפעול מעבר להתמכרות לאהבת האחר.

תחילה עליו לפענח את מנגנוני ההתמכרות, לזהות אותם, להכיר בהם, להבין את סיבת קיומם ולראות את האשליה שבהם. לאחר מכן עליו לפעול באומץ ויושרה על מנת להשיל מנגנונים אלו מעליו. תהליך רפוי זה לעולם יעשה עם חברים למסע, חברים חכמים היודעים דבר על מסלול פתלתל זה. חברים הפועלים מתוך הכרת האדם כיצור אידאי ומתוך רגישות לאינדיבדואלי בו זמנית.